סלנה גומז עוברת להודו

בהתחלה לא באמת נתנו תשומת לב לסלנה גומז, היינו (כמו כל העולם) מכירים אותה כילדת דיסני שאוהבת לצאת עם לסביות ג'סטין ביבר. הכול נכון עד שהוציאה את אחד מאלבומי פופ הכי טובים לאותה שנה (2011), ואפשר להגיד שגם אחד מהשירים באלבום (אם לא ה) היה בין המוצלחים של שנת 2011 ""I Love You Like a Love Song", שיר שבאותו קיץ נתן לנו כל מה שהיינו צריכים. היום, כשאנחנו שומעים את השיר זה מעורר נוסטלגיה ואהבה כלפי התקופה, ולא הרבה שירים יכולים לעשות את זה בקלות שעשתה סלנה בשיר הזה.

ומאז היא קיבלה את תשומת ליבנו, היא עשתה בשכל כשהיא זרקה את אלן דג'נרס ג'סטין ביבר, והתחילה להתרחק מהדימוי של ילדת דיסני עלובה. בנוסף השתתפה בסרט האינדי "ספרינג ברייקרס", שזכה לביקורות טובות ואשר רחוק עד מאד מהדימוי שיצא לה. כעת היא חוזרת עם סינגל חדש לאלבום שיצא הקיץ.

בתור התחלה, השיר הוא בסדר מינוס, הוא לא משהו שונה ממה ששמענו בעבר, לא עושה יותר מדי  חשק לשמוע אותו שוב, אבל הוא גם לא שיר רע. הוא פשוט משאיר אותך בתחושה של אדישות אפילו בזמן האזנה אליו, וכשהוא מסתיים  אתה אומר "זהו?". והאמת שאני כבר שכחתי איך הוא נשמע בזמן שכתבתי את זה.

ניתן רק לקוות שהסינגל השני יהיה יותר טוב ויותר מתאים לקיץ הקרוב, כי אנחנו רוצים לחיות אותו כאילו אין מחר.

מה אתם חושבים על השיר של סלנה?

האמת שלא אכפת לנו.

ביונסה רוצה להשתלט על העולם, והיא לא מסתירה את זה

בין אם מדובר ב"סופרבול" או בהשתתפותה בפסקול הסרט "גטסבי הגדול" עם הגרסה שלה של "Back to Black" או השיר החדש לפסקול הקמפיין של H&M, וכמובן אלבום חדש בהמשך השנה: אפשר לומר שביונסה מוכנה לחלוטין לשלוט על השנה 2013 לבדה. אלילה.

בינתיים, אחרי שחיממה אותנו קצת עם השניות הספורות שהיא שרה בטריילר של "גטסבי הגדול", עכשיו היא מדליקה אותנו עם דקה מתוך השיר החדש שלה "Growing Woman", שיר מופק על ידי טימבלאנד.

בפרסומת, רואים את ביונסה בוהה במראה ואז רואה השתקפות של כל הביונסות של ה-10 שנות הקריירה שלה, עם המראות הסמליים ביותר והתנועות הידועות. כמו ביונסה של "Crazy in Love" בג'ינס וחולצה לבנה, או סאשה פירס של "Single Ladies", והכפפה הביו-מכאנית שלה.

איך אנחנו אוהבים כאשר כוכבים עושים הוקרה לעצמם.

וממש עכשיו היא נותנת לנו עוד 12 שניות מהשיר. היא אוהבת לגרום לנו לסבול:

השיר הולך לתת לנו את הכל, נראה כעוד להיט שכולנו הולכים לרקוד על הבר.

האם אתם מתלהבים גם?

מה הסרט הכי טוב של פיקסר? (חלק 1)

אז עם השראה של אחת הקוראות הקבועות שלנו (גלי המהממת), בשילוב עם ההודעה על יציאת סרט המשך של "מוצאים את נמו", אנחנו נעבור אחד אחד על הסרטים של האולפן הכי מוצלח בהוליווד, לפי העדפותינו האישיות. כמעט כל הסרטים של פיקסר הם יצירות מופת, מהוות מקור קנאה של כל האולפנים בהוליווד, עם האהבה של הקהל והמבקרים, הם הצליחו להשיג את החלום של כל איש בתעשיית הסרטים והבידור האמריקאים. 

אנחנו נעשה את זה ב-3 חלקים, 5 סרטים, אז 5 סרטים, ואז הטופ-3.

אז, נתחיל!

13. (2011) מכוניות 2 – Cars 2

אף אחד לא הבין למה עשו סרט המשך לסרט הכי פחות אהוב של פיקסר (מכוניות), אבל בסוף התברר שגם הם יכולים להיות ממוסחרים עד מוות, כי הסיבה היחידה שהם עשו זאת, זה המרצ'נדיזינג המוצלח של הראשון. הם עשו 8 ביליון דולר במכירת כל הסחורה  הקשורה לסרט, כמעט יותר מכל סרט אחר בהיסטוריה של הקולנוע. אז מן הסתם הם רצו להמשיך לחלוב  את הפרה עם סרט המשך למרות  שכל העולם דורש סרט המשך למשפחת סופר-על.

בכל זאת, ולמרות שזה הסרט האחרון ברשימה, אני די חיבבתי את הסרט, הוא מאוד נעים וקליל, האנימציה היא די מדהימה (אבל זה הדבר הכי מובן מאליו להגיד על סרטי פיקסר), והעלילה היא מעניינת בשילוב כל הנופים השונים בסרט שהיו מרהיבים. סביר להניח שאני לא כך כל אובייקטיבי, אבל אני חושב שירדו על הסרט בלי סיבה מוצדקת, רק בגלל שזה פיקסר, וכולם תמיד מצפים מהם להרבה יותר.

אני חייב להודות שזה הסרט היחיד של פיקסר שלא ראיתי בקולנוע (אני לא זוכר למה לא הלכתי), והסרט היחיד של פיקסר שלא ראיתי יותר מפעם אחת (אני רואה כל סרט של פיקסר לפחות פעמיים בקולנוע, ואז 20 בבית). האמת שעכשיוש אני אומר את זה, בא לי לראות אותו שוב.

12. (2006) מכוניות – Cars

זה הסרט הראשון של פיקסר שקיבל ביקורות "פושרות" (אני רושם את זה בגרשיים כי פושרות של פיקסר זה כמו "מצוין" של כל סרט אחר), ושוב לא הסכמתי עם זה. אני חושב שהסרט הזה הוא מושלם. הוא מרגש ומקסים כאחד (המכוניות האלה מביעות יותר רגש מקאמרון דיאז בכל סרט). זה גם הסרט האחרון של פאול ניומן, ורק בשביל זה היה צריך להעריך אותו יותר.

רוב הסיכויים שיימאס לכם מלשמוע את זה, אבל האנימציה כאן פשוט מרהיבה. הנופים של כביש 66 בסרט הם אדירים, המרוצים הם יותר טובים מהמרוצים של החיים האמיתיים, והסוף של הסרט הוא מאוד מרגש.

"מכוניות" היה הסרט הראשון של פיקסר שהפסיד את האוסקר על האנימציה, ל-"תזיזו ת'רגליים", והאמת שאני חושב שזה היה די הוגן, תזיזו ת'רגליים היה יותר טוב, אבל לא בהרבה.

11. (1998) באג לייף – A Bug's Life

הסרט השני של פיקסר הוא עוד קלאסיקה של עולם האנימציה. הוא סרט כל כך מקסים שעוד בטרם  יצא, אולפני דרימוורקס כבר חיקו אותו עם הסרט "עבודת נמלים”, שגם היה מוצלח, אבל פחות.

למרות שעברו כמעט 15 שנה מיציאת הסרט, גם אם תראו אותו היום, האנימציה לא מיושנת כלל והסיפור מרתק עם דמויות מקוריות, ובמיוחד כל החרקים של הקרקס, הם פשוט יצירת מופת של קומדיה והומור סלפסטיק.

10. (2012) אמיצה – Brave

האמת שהייתי בטוח שהסרט יהיה במיקום גבוה יותר, אך זה רק מעיד על האיכות הגבוה של אולפני פיקסר.

הסרט האחרון אשר יצא בקיץ של השנה שעבר (ועוד חודשיים יהיה לנו סרט חדש!), הוא הסרט הראשון של פיקסר עם דמות נשית בתור הדמות הראשית. הסרט הוא מאוד דומה לסרטי ה"נסיכה" של דיסני (אני מבין שזו הייתה ההשראה), רק לשם שינוי הנסיכה כאן לא רוצה להיות נסיכה ולהתנהג ככזאת, אלא להיות בוצ'ה ג'ינג'ית קשה אך מהממת ביופיה.

לעומת כל הנסיכות של דיסני, היא לא מעוניינת להכיר את "האחד" ולמצוא אהבת אמת ולהתחתן עם נסיך שיפרנס אותה עד סוף הימים בזמן שהיא שורצת בבית. היא בחורה אמיצה שרוצה להיות אחראית על עצמה ולא מתעניינת בכלל בגברים. יש אפילו שמועות שאומרות שמרידה היא בעצם לסבית, וזה שפיקסר לא הכחישו שום דבר, רק מעיד על כך שאולי יש אמת בשמועה. אבל האמת שזה לא משנה אם היא לסבית או לא, מה שמעניין כאן (חוץ מהאנימציה ההורסת – שוב) זה שלמרות שנותנים לה אפשרות לבחור גבר לפי טעמה, היא פשוט לא מעוניינת

הסיפור כאן בסופו של דבר זה סיפור יפיפה של יחסים בין אם ובת, המנסות להתחבר ולהיות יותר קשורות אחת לשנייה, ודברים קסומים אשר קורים בדרך. הסיפור הוא מאוד מרגש והסוף קורע לב. בהחלט סרט מושלם.

אה, ומה עוד יותר מושלם? השיער הג'ינג'י המסולסל שלה. פשוט היסטרי.

9. (1995) צעצוע של סיפור – Toy Story

סרט האנימציה התלת מימד הראשון בהיסטוריה, והסרט ששינה את עולם האנימציה מקצה לקצה. כמעט כל סרטי האנימציה שלאחריו עברו לשיטה הזאת בזכות הסרט הזה. זה הסרט הראשון בסדרת האנימציה האהובה בכל הזמנים  והוא עוד יצירת מופאת של אולפני פיקסר. היום הדמויות של וודי ובאז הם סמלים של עולם הבידור, בלי שום קשר לאנימציה או לא.

אין משהו חדש שאני יכול לספר לכם על הסרט הזה, כי כל העולם כבר ראה אותו, ואם לא, אז רוצו. ותראו את כל הטרילוגיה, כי היא פשוט מושלמת. למרות שהיא תהרוס לכם את הרצון לחיות מעבר לגיל 18.

 ———————————

עד כאן החלק הראשון! יש עוד 8 סרטים… מי אתם חושבים שיהיה במקום הראשון?

אבריל לאבין חושבת שהיא טיילור סוויפט

עוד שיר חדש, ועוד אכזבה. למרות שבמקרה הזה לא ציפינו לכלום. לרשת דלף השיר החדש של אבריל ראמונה לאבין (זה השם האמיתי שלה, אני אתן לכם כמה דקות לעכל את העניין שיש לה את השם "ראמונה" באמצע), ולמרות שהוא לא איום כמו "Girlfriend", אבל הוא גם לא משהו מיוחד.

השיר נשמע לחלוטין כמו שיר של טיילור סוויפט, נראה  שאפילו אם נשים אותו ליד "We Are Never Getting Back Together", זה פשוט יישמע כאילו אנו שומעים את  אותו שיר במקביל.

השיר מדבר על להישאר "בן 21 לנצח" ולשיר שירים של רדיוהד ולהשתכר עד הכבד יוותר עלינו ונישפך על הרצפה. כנראה שלמרות שעוד מעט היא תהיה בת שלושים, היא עדיין מרגישה כמו "אימוית" בת שש עשרה.

בקצרה, השיר הוא משעמם, ונראה כאילו לא משנה כמה נשמע אותו, הוא לא ישתפר במיוחד.

נשאיר לכם את השיר, תשפטו בעצמכם.

סרטים חדשים בקולנוע לשבוע (04/04/13)

קודם כל אנחנו מתנצלים על זה שלא עדכנו בסוף השבוע שעבר, היינו בחופש, גם לנו מגיע. אבל האמת שלא היה שום דבר מעניין, חוץ מ"תופעות לוואי", ומכאן אנו ממליצים ללכת לראות בהקדם את סרטו החדש של סטיבן סודרברג.

השבוע הינו שבוע פוסט-פסח, אז אין הרבה סרטים חדשים, רק שלושה לשם שינוי. אנחנו לעומת זאת מתחילים בספירה לקראת ה-25 באפריל, התאריך בו יוצאת הקומדיה החדשה של אלמודובר. אמן.

מאמא – Mama
(2013)

מדובר בסרט המבוסס על סרט קצר בעל אותו שם. מעט מאד סרטי אימה מצליחים לעניין אותנו, וגם מעט סרטי אימה מצליחים להיות מוצלחים בקופות ועם המבקרים, וזה אחד מהם. רוב ההתעניינות בסרט היא בזכות הכוכבת החדשה האהובה על כולנו (ברשותך ג'ניפר לוורנס), וזאת ג'סיקה צ'סטיין שהופיעה ב"כוננות עם שחר". פה היא לא עם השיער הג'ינג'י המושלם שלה שכה מאפיין אותה, אלא עם פאה שחורה וקצרה, כמו איזה בוצ'ה מאורנה ואלה.

הדבר השני המעניין בסרט זו ההפקה של גיירמו דל טורו, שגם מפיק פה ושם סרטי איימה די טובים (אם לא ראיתם את הסרטים הספרדים "בית היתומים" או "המבוך של פאן", רוצו, עלובים). הוא אחד הבמאים והמפיקים המעניינים ביותר בהוליווד, וכל דבר שהוא עושה, זה כמעט חובה לראות (אני אומר כמעט בגלל שהסרט החדש שלו שיוצא בקיץ, נראה כמו רובוטריקים 5).

אנחנו בגדול לא אוהבים אימה (90% מסרטי אימה הם נוראיים), אבל את זה נלך לראות (גם כי אין משהו יותר טוב בקולנוע ואין לנו משהו יותר טוב לעשות).

—————–

הפוכים – Upside Down
(2012)

הרעיון של הסרט מאוד מקורי ומעניין, אבל הביצוע פחות. ראינו את הסרט לפני כחודשיים, בגלל האהבה/שנאה שיש לנו לקריסטן דאנסט, ובגלל אהבתנו לסרטי מדע בדיוני. אבל לצערנו הוא מאוד מאכזב. בסופו של דבר הרעיון המקורי נופל ברגע והסרט הופך להיות כמו כל סרט רומנטי עלוב אחר שמתבסס על "אנשים שלא יכולים להיות ביחד בגלל המקום ממנו הם באים", כמו טלנובלה מקסיקנית.

תורידו את זה, כי כבר יש ברחבי האינטרנט באיכות טובה, ותחסכו לכם את הכרטיס ואת הנסיעה לקולנוע בשביל משהו מעניין יותר.

—————–

חנה ארנדט – Hannah Arendt
(2012)

הפקה צרפתית/גרמנית, סרט שמספר על חייה (הלא מעניינים) של התיאורטיקנית הפוליטית ופילוסופית חנה ארנדט. הסרט מתמקד בתקופה שהיא דיווחה לניו-יורקר על הנאצי אדולף אייכמן ופשעיו. נשמע כמו טלה-פילם של הולמארק. עוד שבוע זה יום השואה, תראו את הפסנתרן במקום.

—————–

מה הזונה המתוקה ממליצה לכם לראות?
השבוע זה די ברור, שאם הולכים לקולנוע, הולכים לראות את מאמא.

החדשות הכי משמחות של השנה

ברור שזה מיותר, ואין סיבה מוצדקת לסרט המשך ל"מוצאים את נמו"
אבל בכל זאת. לא יכולנו להיות יותר מאושרים, במיוחד שדורי היא תהיה הדמות הראשית של הסרט.

מוצאים את דורי

25/11/15 זה התאריך
פאקינג שנתיים וחצי
ההמתנה מתחילה עכשיו
וזה הולך להיות נצחי

(למרות שזה ממש מצחיק שפיקסר לא מוציאה סרט המשך לסרט שכולנו רוצים לראות לו סרט המשך: משפחת סופר על)

לנה דל ריי עושה את לאונרד כהן

אלה, מלכה, דיוה. חסרות לנו מילים בשביל להגדיר את לנה דל ריי, הזמרת ההורסת הזו. האשה עם השפתיים הכי מוזרות על המסך, מפתיעה אותנו כל פעם מחדש, הפעם עם גרסה נוסטלגית ומלנכולית של השיר הקלאסי "Chelsea Hotel No. 2".

מעט מאד זמרים מעיזים לעשות גרסאות לשירים של המאסטרו כהן, במיוחד עם שיר כזה שהוא מלא ברגש. רופוס ווינרייט ורג'ינה ספקטור עשו זאת בעבר, ועכשיו צריך להוסיף את ליזי גרנט לרשימה הזאת, שנתנה לנו ביצוע אדיר של שיר שנשמע כאילו נכתב במיוחד לקולה.

אנחנו לא יודעים מה יחשבו על כך המעריצים האדוקים של מר' כהן (אם הם עדיין בחיים), אבל אותנו זה לא מעניין זה ממש ריגש.

00:16 פעם ראשונה שלנה דל ריי נראית שמחה בכנות.

00:22 סצנה מ"הצלצול".

00:25 ריסים מלאכותיים.

00:55 פרסומות! נחזור עוד 5 שניות.

01:07 לרגע חשבתי שמישהו חותך ורידים במקום להדליק גפרור.

01:44 בבקשה שמישהו יקנה ללנה דל ריי מצלמה נורמאלית ולא היפסטרית.

01:56 היא מחייכת שוב! וואו, מה עשינו בשביל לקבל את כל הטוב הזה? ועוד פעמיים באותו שיר.

02:50 עד כה בדקה האחרונה לא קרה שום דבר מעניין. סיגריות, גפרורים, חושך, שפתיים. שוב ושוב ושוב. אך השיר עדיין מאוד מרגש.

03:11 OMG, היא צוחקת! היא צוחקת! יש לה רגשות! היא לא קרה כמו שהיא נראית. יש לה לב.

03:17 תפסיקי לעשן כבר, נרקומנית.

בסופו של דבר הקליף הוא רק התירוץ עבור הביצוע האדיר הזה. פשוט שימו פליי ולכו לעשות כלים או לשטוף רצפה.

הקרודים: כשמשפחת קדמוני פוגשת את עידן הקרח (ביקורת)

הקרודים (2013)
★★★★☆

הסרט החדש של דרימוורקס, הקרודים, הוא סרט כיף לכל המשפחה. הסרט הוא מאוד פשוט, חוסר היומרנות והמשיכה הויזואלית מרגשת את הילדים וקוסמת (או אולי מעט משעממת) להורים, כאחד.

הסרט עוקב אחר משפחת הניאנדרטלי (האחרון בקיומו, אולי), שנאבקים כדי לשרוד ומובלים על ידי גראג (ניקולס קייג') ואוגה (קת'רין קינר), שמגדלים את הילדים שלהם, הבחורה בגיל ההתבגרות – איפ (אמה סטון), הילד "האיטי" ת'אנק (קלארק דוק) במסר של "לעולם לא, לא לפחד", כי פחד זה הכרחי להישרדות בעולם שהולך ונעלם. תוכנית הפעולה שלהם עובדת לזמן מסוים, אבל הזמנים משתנים, ולעתים יש סיבה טובה לכופף את החוקים ולצאת מהמוסכמות החברתיות הבנאליות.

ערב אחד, איפ, חסרת המנוחה והמרדנית, מחליטה למתוח את רגליה (בניגוד רצונו של אביה) וללכת לחקור את אשר קורה מחוץ למערת המשפחה. היא פוגשת בחור מפותח יותר (זה היה קורה לה לא משנה מי היא הייתה פוגשת) בשם גיא (ריאן ריינולדס), שהחבר הכי טוב שלו זה סנאי בשם "חגורה" (הוא מתפקד בעצם בתור חגורה למכנסיים של גיא גם). גיא לא רק מדליק את איפ, הוא גם מלמד אותה לגבי הדלקת אש כאילו הוא נביא הזעם. גיא מבין כי פני שטח כדור הארץ משתנים, והפעילות הוולקנית תגיע בקרוב ותחסל את משפחת הקרודים אם הם לא יעלו למקומות גבוהים יותר מעל פני האדמה.

בעקבות הפגישה הגורלית הזו, משפחת הקרודים, כולל הסבתא הנרגנת (קלוריס ליצ'מן) מוצאים את עצמם מצליחים לשרוד אסון טבע ולאחר שמערת המשפחה נהרסה, לקרודים אין ברירה אלא להאמין (בלי רצון) בגיא, שלוקח אותם בדרכים שונות, ממדבר ליער.

המסע הוא כיפי, והסרט הזה מזכיר את עידן הקרח (גם מבחינה היסטורית), ההומור בסרט הינו פיזי וסלפסטיק. הבדיחות מטופשות ולא מנסות להיות מתוחכמות במיוחד, אבל זה ממש בסדר, כי התוצאה הכוללת של הסרט היא מוצלחת והסרט מעביר שעה וחצי בהנאה. אין ספק שמדובר בסרט ראשון בסדרת "הקרודים", וסביר להניח שתהיה זו סידרה מצליחה לא פחות מ"עידן הקרח".

למרות שהאמא והסבתא הן דמויות נשיות קריקטוריסטיות, הילדים (במיוחד בנות) יתאהבו ב"איפ", שהיא לא דמות נשית טיפשה ויפה, אלא בחורה חזקה דעתנית עם תושייה שיכולה לשבור את הראש לכל מי שעומד בדרכה. האנימציה הורסת את הבריאות במיוחד בתלת מימד, הנופים הם עוצרי נשימה, והחיות הם מהממות ושונות מכל מה שאנו מכירים (וחבל שהן לא קיימות כי הייתי מאמץ את החתול הצבעוני הזה בלי לחשוב פעמיים).

בסופו של דבר, "הקרודים" הוא סרט מוצלח, לא מזיק, בעל  מסר הגון (לאמץ שינוי) ומספק את הכמויות הנכונות של רגש גם אם ההומור והסיפור לא מאוד מתוחכמים.

סרטים חדשים בקולנוע לשבוע (21/03/13)

עוד סוף שבוע עמוס בסרטים, בתקווה שלכולנו יהיה זמן פנוי בחג לראות אפילו אחד מהם, בין מצה למצה או לכופרים שביננו בין פיתה ללחמניה. האמת שהשבוע יש הצעות מעניינות ומגוונות, שבימינו זה כנראה הרבה לבקש.

הקרודים – The Croods
(2013)

סרט האנימציה הגדול הראשון של השנה (הגיעה הזמן, כבר כמעט 3 חודשים…). הסרט החדש מאולפני דרימוורקס שבשנים האחרונות משתפרים  באיכות הסרטים כמו "קונג פו פנדה" ו-"הדרקון הראשון שלי". הפעם מדובר על "המשפחה הראשונה" בהיסטוריה (לא ברור איך למשפחה הראשונה יש כבר של דורות, אבל בסדר). זה נראה כיף, צבעוני מאוד, וזה נראה גם קצת ילדותי. הסרט קיבל ביקורות די טובות עד עכשיו, אז כנראה שצריך ללכת לראות. הסרט מדובב על ידי קאסט מאוד מרשים: אמה סטון, ניקולאס קייג', ריאן ריינולדס, קת'רין קינר, וכלוריס ליצ'מן. אנחנו נראה השבוע ונעדכן אתכם אם באמת מומלץ, בכל מקרה זה נשמע לנו כמו שילוב של עידן הקרח ומשפחת קדמוני.

—————–

ג'ק צייד הענקים – Jack The Giant Slayer
(2013)

כאן זה נראה הרבה פחות טוב, וזה מאוד עצוב. הבמאי הוא הבחור המאוד מוכשר: בריאן סינגר (אקס-מן 1 ו-2), והסרט עבר שבעת אלפים שינויים עד שזה יצא. הוא היה אמור לצאת בקיץ 2012, אבל האולפן לא היה מרוצה מהתוצאה, עשו שינויים, כולל את שם הסרט, ששונה למשהו יותר נגיש למשפחות, במקור שמו היה אמור להיות "Jack The Giant Killer", ומכאן שהיה אמור להיות יותר סיפור האגדות הבריטי שעליו הוא מבוסס. לבסוף אין שום דמיון לספר, והתוצאה (לפי הטריילרים) היא אפקטים של מערכת פלאש בבית, כי הענקים האלה נראים ז-ו-ו-ע-ה. הביקורות לא היו נחמדות במיוחד, וגם הקהל לא אהב את זה כל כך. אנחנו נראה את זה בשביל בריאן סינגר וחלק מהשחקנים (אוואן מקרגור, סטנלי טוצ'י), אבל זה כנראה שיהיה בבית, בזמן שאנחנו חותכים ירקות לסלט. בכל מקרה מדובר בפלופ הגדול של השנה עד כה לפחות בכל מה שמדובר בהכנסות הסרט.

—————–

המטרה: הבית הלבן – Olympus Has Fallen
(2013)

זה די אירוני שהוציאו את הסרט הזה בדיוק כשאובמה מגיע לארץ. סביר להניח שזה לא במקריות, נכנסתם ל-ynet? האתר מוצף בחדשות על אובמה ובאיזה דקות הוא הפליץ, ובצדדים יש את הפרסומות של הסרט. נשמע כמו טקטיקה שיווקית מעניינת. בכל מקרה, מדובר בסרט החדש של אנטואן פאקווה (יום אימונים מסוכן), סרט מתח-פעולה קלאסי, עם עוד קאסט מרשים: ג'רארד באטלר (300), ארון אקהארט (האביר האפל), מורגן פרימן (לא באמת צריך לציין באיזה סרטים הוא היה, הוא בכל זאת אלוהים), אנג'לה באסט (טינה), מליסה ליאו (פייטר), ורדה מיטשל (מלינדה ומלינדה). הביקורות הן לא כאלה גרועות לסרט מסוג זה, אך הן גם לא מעודדות במיוחד.

—————–

ספרינג ברייקרס – Spring Breakers
(2012)

הסרט החדש של הבמאי המעניין, הרמוני קורין. במבט ראשון זה נראה די זול, סרט שמנסה לסחוט בנות להתפשט כי הן רוצות לשנות את המוניטין שלהן מנסיכות דיסני לבנות מלוכלכות, אבל הסרט הוא הרבה יותר מכך. הסרט הוא ביקורת חריפה על החברה המודרנית תחת מעטה של בנות סקסיות לבושות בביקיני. הביקורות לסרט מעולות, וכולם משבחים את תפקידו של ג'יימס פרנקו שגם בטריילרים לסרט, קשה לזהותו. אנחנו רוצים לראות את הסרט גם כי העלילה נשמעת מקורית ומעניינת וגם כי אנחנו חולים (אבל בסוד) על סלנה גומס, השיר שלה "I love you like a love song" נתן לנו הכל לפני שנתיים, ועל זה צריך להודות לה לנצח. אנחנו גם נראה את זה ונעדכן אתכם.

—————–

נוכלת בהזמנה – Gambit
(2012)

אנחנו לא מבינים מה קרה פה.  סרט עם תסריט של האחים כהן, בכיכובם של אלן ריקמן, קולין פירת', קולריס ליצ'מן (זה ממש מצחיק שהשבוע יש לנו שני סרטים שלה והיא בת 900), וסטאנלי טוצ'י (אנחנו מתעלמים מקיומה של קאמרון דיאז כי היא לא יודעת מה זה לשחק), וזה פשוט לא עובד בכלל! איך זה קרה? הסרט קיבל ביקורות כל כך גרועות שמעט מאד מפיצים קנו אותו , למרות כל המשתתפים בסרט. והאמת? שזה לא נראה כזה גרוע. יוצאים הרבה יותר דברים גרועים כל הזמן. אז כנראה שנצטרך לראות את הסרט ולראות על מה מדובר בשביל לשפוט בעצמנו.

—————–

המנסרים מטקסס (תלת מימד) – Texas Chainsaw 3D
(2013)

גם אם תרצו ללכת לראות את זה בקולנוע, כנראה שלא תצליחו, כי הסרט מוקרן רק בחיפה, ראשון לציון, ורמת השרון, ורק אחרי חצות. הם לא מבינים שהקהל יעד של הסרט זה ילדים שצריכים לנסוע באוטובוס כדי לראות אותו? מדובר בסרט המשך של הריימייק של הסרט המקורי (עם הזמן ההסברים האלה הופכים להיות יותר מסובכים, בקרוב עוד מעט נצטרך להגיד משהו כמו: זה העיבוד המיוחד של סרט ההמשך של הרימייק של הסרט המשך של הרימייק של הסרט המקורי משנת 1978). בכל מקרה, אתם יכולים לתאר לעצמכם במה מדובר לפי הכותרת של הסרט. אם אתם בקטע של אימה, תחכו ל"מאמא" שמגיע בשבוע הבא. הוא נראה הרבה יותר טוב.

—————–

פאנץ' 119 – Welcome to the Punch
(2013)

הסיבה היחידה שבא לנו לראות את זה, זה בגלל איחוד כל השחקנים החתיכים הבריטים האלה שגורמים למוח ללכת למקומות מאוד מלוכלכים. ג'יימס מקאבוי (מבוקש, אקס-מן, כפרה), מארק סטרונג (קיק-אס, שרלוק הולמס), אנדרה רייסבורו (W.E.), ודייויד מוריסי (המתים המהלכים). אבל לצערנו, הוא לא נראה מעניין מספיק בשביל ללכת לראות אותו או על מנת להסביר לכם על מה מדובר בכלל מדבר הסרט. הטריילר מתיש ולא החזקנו בו מעמד למרות שהוא רק שתי דקות, איך אפשר לראות שעתיים?

—————–

שיר ערש לאבי – Lullaby to My Father
(2012)

סרט תיעודי צרפתי/שווצרי עם אבל עם ישראלים. סרט של עמוס גיתאי שמדבר על חיים של אביו, מוניו גיתאי. כבר נרדמתי.

NEXT

—————–

מה הזונה המתוקה ממליצה לכם לראות?
לעשות אוקיסמורון ולראות הקרודים וספרינג ברייקרס בהקרנה כפולה!

השיר הכי כיפי של השנה

למרות שהשיר יצא לפני שנה כמעט (מאי 2012), בזכות הסדרה "בנות" שהשתמשה בו באחד מהפרקים שלה בעונה הנוכחית, השיר מקבל עכשיו את מה שמגיע לו: שבחים והמון השמעות ברדיו. זה מזכיר את הסיפור של "Somebody that I used to know" של גוטייה, שיר גם שיצא במאי 2011 והתפרסם רק בתחילת 2012.

בכל מקרה, מדובר בשיר קליט, נדבק לראש כמו גידול ממאיר, על ידי הלהקת הבנות השוודית איקונה פופ, להקה של מוזיקת אינדי-פופ, אלקטרו-האוס, פאנק, וסינת'פופ. ומדובר על השיר "I Love It" בו הם מארחים זמרת  שרק ההורים שלה מכירים אותה, צ'רלי אקס.סי.אקס., אבל זה לא חשוב.

מה שחשוב, שעכשיו אתם פותחים בקבוק  וויסקי ובו זמנית מתקשרים לסוחר הסמים הקרוב למקום מגוריכם ומודיעים  בעבודה שאתם לא מרגישים בטוב  ומחר אתם הולכים להבריז  וליהנות מהשיר הזה כמו שרק אתם אמורים ליהנות ממנו: מסטולים  נטולי מחשבות כבדות ומה יכול לקרות מחר.

אם עדיין לא שמעתם אותו, אז אני מאוד, מאוד מקנא, כי חווית השמיעה הראשונית של השיר היא אדירה, ואין ספק שזו לא תהיה ההשמעה האחרונה שלו אצלכם באוזן.

תהנו!