תגית: כלומניקית

ריהאנה: מלכת הפופ או עלובה עם מזל טוב?

ריהאנה יודעת מה זה קלאסה ולהיראות טוב. חבל שהיא שוכחת שהיא כבר לא עובדת בקרקס

לקח לנו זמן לדבר על הזמרת הכי רלוונטית בשנים האחרונות (אל תריבו גברת גאגא ומרת ביונסה) ודמות כל כך עסיסית כפי שהיא ריהאנה. כשכולנו חשבנו בזמנו ש-Umbrella סתם היה מזל, ושהיא תהיה הכי One-Hit-Wonder, היא פשוט לא מפסיקה להוציא להיט אחרי להיט. היא באמת נתנה לנו את הסיבות לחיות עם "We Found Love" בשנה וחצי האחרונות והצליחה להתבסס סופית כאחת מהכוכבות הכי גדולות של זמננו בכל העולם. למרות שכוכבות הפופ בדרך כלל מקבלות את השיגעון שלהן בתקופה קצת יותר מאוחרת ממנה, היא הקדימה את זמנה כשכריס בראוון הרביץ לה בזמן שהוא נהג (שאחר כך לא יגידו שגברים לא יודעים לעשות שני דברים בו זמנית) וזה היה בכותרות בפלורנטין בכל העולם.

הדבר הראשון שהיא עשתה כשיצאה מבית החולים (אחרי שהיא הלכה והתנצלה בפניו בגלל שהוא הרביץ לה, מאוד פמניסטי מצידה), היא קעקעה שני אקדחים על הציצים שלה. בטח אמא שלה סופר גאה בה. אחר כך היא הוציאה שיר כל כך וולגרי עם ג'יי-Z (היצור המכוער הזה שביונסה שוכבת איתו כל לילה, אלוהים יודע למה), אחרי כמה ימים הכל חזר להיות רגיל ונורמאלי, כאילו לא קרה כלום. אפילו כריס בראוון עכשיו יותר כוכב ממה שהוא היה קודם. ועכשיו היא סלחה לו, ועכשיו הם חברים והם עושים שירים ביחד. ממש בית קטן בערבה.

הזוג המושלם אתמול בגראמי

אין ספק שריהאנה היא אחת המטומטמות עם הכי מספרי 1 בעולם (וזה שלמריה יש 18 מספרי אחד), והיא עלובה. היא שוכחת שקשה לעולם לשכוח את התמונות המזעזעות של המשטרה אחרי שכריס הרביץ לה. היא לא מבינה שבתור דמות ציבורית יש לה אחריות מסוימת ומקנה השראה לקהל היעד שלה (וזה בעיקר ילדות והומואים בגיל 12-16) והיא כרגע מייצגת דמות חלשה, חסרת אופי, ומצדיקה אלימות במשפחה. אבל זאת ריהאנה ואנחנו לא באמת מצפים ממנה לכלום, כי היא מלכת העולב.

העולם כולו תמיד מצפה לדבר הבא של ריהאנה, למרות שעד היום מענישים את ג'נט ג'קסון על זה שהיא הראתה את הפטמה הלא נעימה שלה, הם שכחו שיש תמונות של הפות של ריהאנה ברשת וכולנו ראינו אותו גם. קלאסה ממש. אבל העולם דו פרצופי, ואנחנו מחליטים להסתכל הצידה כשמתאים לנו.

מי אנחנו בדיוק בשביל לשפוט אותה? מי מאיתנו לא נשאר כמה שנים עם בעל מכה וישנו עם האויב מתות מפחד? כולנו קיבלנו סטירה מצלצלת כשציפינו לנשיקה.

בסופו של דבר, עם כל העולב שיש מסביבה, ריהאנה באמת אחת הזמרות הרלוונטיות בעשור השני של שנות ה-2000. היא נתנה לנו הרבה להיטים שלעולם לא נשכח ועד היום אנחנו יכולים לרקוד עד אור הבוקר (או עד סוף הסטלה). למרות שהדיסק האחרון שלה היה מאוד מאכזב (ותכלס מעולם לא  הוציאה דיסק שלם באמת, זה תמיד 3-4 להיטים ומלא ברארה), ולמרות ש-Diamonds (בזכות סיה האדירה) באמת היה שיר מיוחד וקליט, אנחנו מאוד מצפים לנובמבר שוב, כי נובמבר זה חודש בו ריהאנה תמיד מוציאה דיסק חדש.

ועכשיו, תורכם:

מודעות פרסומת

עלובת חיים, אפסה וכלומניקית

עלובי החיים (2012)
★★★★★★★★☆☆

יש ספויילרים קלים במהלך הפוסט, וספויילר אחד גדול בסוף.
אם אתם לא מכירים את הסיפור או לא ראיתם את הסרט, תפסיקו לקרוא!

בשעה טובה, ובאיחור לא  כל כך אופנתי, עלובי החיים יצא אתמול בארץ אחרי שזה יצא כמעט בכל העולם לפני חודשיים (מלבד מדינות כמו סרביה או טייוואן שעוד לא ראו את הסרט, אבל מי הולך לקולנוע בסרביה? המדינה עדיין במשבר, והאזרחים עדיין משלמים את החוב מאירוח אירוויזיון 2008, גם שם אפשר לעשות להם עלובי החיים עם שירים, כי המוזיקה שברה אותם).

בכל מקרה חוזרים לסרט. הסיפור מוכר מאוד בכל העולם, ובתור מעריץ מטורף של מחזות זמר, מעריץ חולני של עלובי החיים (הספר, המיוזקל, התרבות שמאחורי הסיפור), בתור מעריץ לא שפוי במיוחד של חצי מכוכבי הסרט (במיוחד אן הת'וואי ויו ג'קמן), זה היה אחד מהסרטים שהכי ציפיתי להם בשנים האחרונות והציפיות שלי בהתאם היו בלתי ניתנות להשגה.

אני עדיין בסערת רגשות, היו רגעים בסרט שלא הפסקתי לבכות, והיו רגעים שפשוט רציתי לקום ולשרוף את המסך. מזמן לא זכור לי סרט שגרם לי להרגיש כל כך בי-פולארי כמו קלייר דיינס ב"הומלנד".

נתחיל בכוכבת האמיתית של הסרט, אן הת'וואי: בחיים, החיים לא נראו כל כך אומללים ועלובים ומלאים בגלאמור כמו בחיים של פאנטין. לכלבה הזאת מגיע כל פרס שהיא מקבלת בחודשים האחרונים ואף אחד לא יתווכח איתה על זה. השירה שלה מדהימה, התספורת בשידור חי הולמת אותה, ובחיים להיות זונה לא היה כל כך עצוב. כשהיא חוזרת בסוף הסרט בכדי לקחת את ז'אן ולז'אן, פשוט רציתי ללכת איתה גם לעולם שכולו רק טוב. אין ספק: היא נולדה בשביל התפקיד, וזה היה הליהוק הכי טוב בהיסטוריה של הקולנוע.

הוא מחזיק אותה, והם ביחד מחזיקים את הסרט

הכוכב השני של הסרט הוא יו ג'אקמן, לא זכור לי פעם שהוא ביצע תפקיד כל כך גמיש וטוב בחיים, גם לו מגיע שבחים וגם כשעושים אותו מכוער ועם שיניים של פליט אריתראי שלא הלך לרופא שיניים בחיים שלו, הייתי עושה לו טובה. בטוח שכל האיפור עזר לתפקיד, אך חוץ מהסצנות של פאנטין, הסצנות שלו היו החזקות בסרט.

עוד דברים טובים בסרט: כמעט כל השירים, הדמויות של אפונין (סמנת'ה בארקס), האתנחתא הקומית של הסרט – התרליאנדרים (הלנה בונהאם קרטר וסשה בארון כהן האדירים), ומריוס פרצוף-תינוק-הומואית-קשה (אדי רדמיין).

עכשיו לדברים הרעים של הסרט (ויש הרבה גם):

אי אפשר להתעלם מהכבשה השחורה הענקית באמצע הסרט: ראסל קראו. כל פעם שהוא יצא רק קיוויתי שלא ישיר, אני באמת לא מבין מה עומד מאחורי הליהוק שלו, הוא עושה אותו פרצוף במהלך כל הסרט, והוא שר מספיק טוב רק בשביל לעבור את השלב הראשון באמריקן איידול, ולא יותר. ליהוק תמוהה למדי שנעשה כנראה על ידי אימו החירשת וכנראה גם העיוורת.

הדבר השני שלא ניתן להתעלם ממנו, זה אורכו של הסרט. באמת שאין לי בעיה עם סרטים ארוכים, אבל כל עוד יש לזה סיבה מוצדקת, כאן לא היה. ב"עלובי החיים" ניתן לחתוך כמה נאמברים (וכמה דמויות שוליות) ולסיים אותו בשעה וחמישים דקות, ולא יותר. בהרבה רגעים אתה מאבד עניין ואינטרס בכל הדמויות (מעל 20 דמויות, מי זוכר!?!) ולא אכפת לך מה יקרה איתם.

אני אוהב אותך כי היית בבנות רעות, וזה אחד הסרטים האהובים עליי

בנוסף: ברגע שפונטין נעלמת, הסרט יורד מתל אביב לירושלים, אתה מרגיש שיש נקודה שחורה חסרה באמצע הסרט כל הזמן, וברגע שהיא חוזרת בסצנה האחרונה של הסרט, אתה מבין עד כמה היא היתה בחזקת נעדרת.

ועוד משהו שחסר: יותר זמן מסך לקוזט (הילדה הרעה האהובה עלינו: אמנדה סייפריד). היא מופיעה בדיוק 5 דקות בסרט למרות שהסרט כולו כמעט סובב סביבה, והיה חסר לי קצת יופי בלי שיניים מכוערות ופאות של זונות בפורים.

בכל מקרה, בזכות החמש הדקות האחרונות ומרגשות של הסרט, יצאתי בתחושה טובה (אם כמה שאפשר לצאת בתחושה טובה מסרט שבו כולם מתים) וכן אהבתי את רובו ואנחנו ממליצים עליו.