תגית: פורנו עם עלילה

סרטים חדשים בקולנוע לשבוע (21/03/13)

עוד סוף שבוע עמוס בסרטים, בתקווה שלכולנו יהיה זמן פנוי בחג לראות אפילו אחד מהם, בין מצה למצה או לכופרים שביננו בין פיתה ללחמניה. האמת שהשבוע יש הצעות מעניינות ומגוונות, שבימינו זה כנראה הרבה לבקש.

הקרודים – The Croods
(2013)

סרט האנימציה הגדול הראשון של השנה (הגיעה הזמן, כבר כמעט 3 חודשים…). הסרט החדש מאולפני דרימוורקס שבשנים האחרונות משתפרים  באיכות הסרטים כמו "קונג פו פנדה" ו-"הדרקון הראשון שלי". הפעם מדובר על "המשפחה הראשונה" בהיסטוריה (לא ברור איך למשפחה הראשונה יש כבר של דורות, אבל בסדר). זה נראה כיף, צבעוני מאוד, וזה נראה גם קצת ילדותי. הסרט קיבל ביקורות די טובות עד עכשיו, אז כנראה שצריך ללכת לראות. הסרט מדובב על ידי קאסט מאוד מרשים: אמה סטון, ניקולאס קייג', ריאן ריינולדס, קת'רין קינר, וכלוריס ליצ'מן. אנחנו נראה השבוע ונעדכן אתכם אם באמת מומלץ, בכל מקרה זה נשמע לנו כמו שילוב של עידן הקרח ומשפחת קדמוני.

—————–

ג'ק צייד הענקים – Jack The Giant Slayer
(2013)

כאן זה נראה הרבה פחות טוב, וזה מאוד עצוב. הבמאי הוא הבחור המאוד מוכשר: בריאן סינגר (אקס-מן 1 ו-2), והסרט עבר שבעת אלפים שינויים עד שזה יצא. הוא היה אמור לצאת בקיץ 2012, אבל האולפן לא היה מרוצה מהתוצאה, עשו שינויים, כולל את שם הסרט, ששונה למשהו יותר נגיש למשפחות, במקור שמו היה אמור להיות "Jack The Giant Killer", ומכאן שהיה אמור להיות יותר סיפור האגדות הבריטי שעליו הוא מבוסס. לבסוף אין שום דמיון לספר, והתוצאה (לפי הטריילרים) היא אפקטים של מערכת פלאש בבית, כי הענקים האלה נראים ז-ו-ו-ע-ה. הביקורות לא היו נחמדות במיוחד, וגם הקהל לא אהב את זה כל כך. אנחנו נראה את זה בשביל בריאן סינגר וחלק מהשחקנים (אוואן מקרגור, סטנלי טוצ'י), אבל זה כנראה שיהיה בבית, בזמן שאנחנו חותכים ירקות לסלט. בכל מקרה מדובר בפלופ הגדול של השנה עד כה לפחות בכל מה שמדובר בהכנסות הסרט.

—————–

המטרה: הבית הלבן – Olympus Has Fallen
(2013)

זה די אירוני שהוציאו את הסרט הזה בדיוק כשאובמה מגיע לארץ. סביר להניח שזה לא במקריות, נכנסתם ל-ynet? האתר מוצף בחדשות על אובמה ובאיזה דקות הוא הפליץ, ובצדדים יש את הפרסומות של הסרט. נשמע כמו טקטיקה שיווקית מעניינת. בכל מקרה, מדובר בסרט החדש של אנטואן פאקווה (יום אימונים מסוכן), סרט מתח-פעולה קלאסי, עם עוד קאסט מרשים: ג'רארד באטלר (300), ארון אקהארט (האביר האפל), מורגן פרימן (לא באמת צריך לציין באיזה סרטים הוא היה, הוא בכל זאת אלוהים), אנג'לה באסט (טינה), מליסה ליאו (פייטר), ורדה מיטשל (מלינדה ומלינדה). הביקורות הן לא כאלה גרועות לסרט מסוג זה, אך הן גם לא מעודדות במיוחד.

—————–

ספרינג ברייקרס – Spring Breakers
(2012)

הסרט החדש של הבמאי המעניין, הרמוני קורין. במבט ראשון זה נראה די זול, סרט שמנסה לסחוט בנות להתפשט כי הן רוצות לשנות את המוניטין שלהן מנסיכות דיסני לבנות מלוכלכות, אבל הסרט הוא הרבה יותר מכך. הסרט הוא ביקורת חריפה על החברה המודרנית תחת מעטה של בנות סקסיות לבושות בביקיני. הביקורות לסרט מעולות, וכולם משבחים את תפקידו של ג'יימס פרנקו שגם בטריילרים לסרט, קשה לזהותו. אנחנו רוצים לראות את הסרט גם כי העלילה נשמעת מקורית ומעניינת וגם כי אנחנו חולים (אבל בסוד) על סלנה גומס, השיר שלה "I love you like a love song" נתן לנו הכל לפני שנתיים, ועל זה צריך להודות לה לנצח. אנחנו גם נראה את זה ונעדכן אתכם.

—————–

נוכלת בהזמנה – Gambit
(2012)

אנחנו לא מבינים מה קרה פה.  סרט עם תסריט של האחים כהן, בכיכובם של אלן ריקמן, קולין פירת', קולריס ליצ'מן (זה ממש מצחיק שהשבוע יש לנו שני סרטים שלה והיא בת 900), וסטאנלי טוצ'י (אנחנו מתעלמים מקיומה של קאמרון דיאז כי היא לא יודעת מה זה לשחק), וזה פשוט לא עובד בכלל! איך זה קרה? הסרט קיבל ביקורות כל כך גרועות שמעט מאד מפיצים קנו אותו , למרות כל המשתתפים בסרט. והאמת? שזה לא נראה כזה גרוע. יוצאים הרבה יותר דברים גרועים כל הזמן. אז כנראה שנצטרך לראות את הסרט ולראות על מה מדובר בשביל לשפוט בעצמנו.

—————–

המנסרים מטקסס (תלת מימד) – Texas Chainsaw 3D
(2013)

גם אם תרצו ללכת לראות את זה בקולנוע, כנראה שלא תצליחו, כי הסרט מוקרן רק בחיפה, ראשון לציון, ורמת השרון, ורק אחרי חצות. הם לא מבינים שהקהל יעד של הסרט זה ילדים שצריכים לנסוע באוטובוס כדי לראות אותו? מדובר בסרט המשך של הריימייק של הסרט המקורי (עם הזמן ההסברים האלה הופכים להיות יותר מסובכים, בקרוב עוד מעט נצטרך להגיד משהו כמו: זה העיבוד המיוחד של סרט ההמשך של הרימייק של הסרט המשך של הרימייק של הסרט המקורי משנת 1978). בכל מקרה, אתם יכולים לתאר לעצמכם במה מדובר לפי הכותרת של הסרט. אם אתם בקטע של אימה, תחכו ל"מאמא" שמגיע בשבוע הבא. הוא נראה הרבה יותר טוב.

—————–

פאנץ' 119 – Welcome to the Punch
(2013)

הסיבה היחידה שבא לנו לראות את זה, זה בגלל איחוד כל השחקנים החתיכים הבריטים האלה שגורמים למוח ללכת למקומות מאוד מלוכלכים. ג'יימס מקאבוי (מבוקש, אקס-מן, כפרה), מארק סטרונג (קיק-אס, שרלוק הולמס), אנדרה רייסבורו (W.E.), ודייויד מוריסי (המתים המהלכים). אבל לצערנו, הוא לא נראה מעניין מספיק בשביל ללכת לראות אותו או על מנת להסביר לכם על מה מדובר בכלל מדבר הסרט. הטריילר מתיש ולא החזקנו בו מעמד למרות שהוא רק שתי דקות, איך אפשר לראות שעתיים?

—————–

שיר ערש לאבי – Lullaby to My Father
(2012)

סרט תיעודי צרפתי/שווצרי עם אבל עם ישראלים. סרט של עמוס גיתאי שמדבר על חיים של אביו, מוניו גיתאי. כבר נרדמתי.

NEXT

—————–

מה הזונה המתוקה ממליצה לכם לראות?
לעשות אוקיסמורון ולראות הקרודים וספרינג ברייקרס בהקרנה כפולה!

"בנות": הסדרה הכי טובה EVER

 "בנות" או ממש אוהבים אותה מצד אחד, או שונאים עד מוות מצד שני, לכולם יש דעה קיצונית על הסדרה. העונה השנייה של הסידרה שלHBO  משודרת כעת. יוצרת הסדרה (שהיא גם הבמאית, תסריטאית, מפיקה, ושחקנית ראשית) הגאונה, לנה דנהם, מוציאה את הכל מכולם, מטוב לרע, מתשוקה לעצבים, ומאהבה לשנאה. ולדעתי? הכל זה פשוט קנאה, ואין מספיק פרסים שהיא יכולה לקבל על זה (היא הזוכה הגדולה של גלובוס הזהב, שם עקפה את משפחה מודרנית). הסדרה היא יצירת מופת ריאליסטית (כנראה שיותר מדי ריאליסטית ליותר מדי אנשים, בגלל זה, זה מעצבן אותם) ששמה את "סקס והעיר הגדולה" (בשביל להבדיל אותה עם סדרה דומה ב-HBO) בכיס הקטן. פה הבנות הן לא דמויות, הבנות הן נשים צעירות בגיל ה-20 שמחפשות את עצמן. הבנות הן אני, אתה, את, וכולנו שבהמון שלבים בחיים שלנו לא ידענו מה המקום שלנו בעולם הזה, מה אנחנו אמורים לעשות עם עצמינו, ולנסות בכוח למצות את החיים עד הסוף.

"ראיתם שוקיים אמיתיות של אישה בטלוויזיה לפני זה?" שאל אותי חבר אחרי שדיברנו על הפרק ששודר השבוע בו ראינו את האנה (לנה דנהם) מקיימת רומן בן יומיים עם דמות מגולמת על ידי פאטריק ווילסון ההורס. רוב האנשים שאני מכיר חולים על הסדרה ברמות קשות, לא רק בגלל שזו סדרה חכמה, כתובה בצורה גאונית עם רגעים מאוד אותנטיים. אלא יותר בגלל אומץ ליבה של לנה דנהם. היא מתפשטת ללא מורא, ובכל שבוע, היא מראה לנו איך גוף "אמיתי" נראה. אנחנו לא רגילים לזה (לפחות בעולם הבידור השטחי שאנחנו צופים בו).

רוב האנשים כשמדברים על "בנות" נופלים באחת משתי הקטגוריות: יש את החמורים והטמבלים שממלאים הרבה פורומים באינטרנט עם הודעות ופוסטים זועמים, הם משתמשים במילה "שרמוטה" בתדירות גבוהה, שכנראה עושה את מיטב יכולתם כדי להעליב את השומנים של דנהם. העלילות והדינאמיקה של היחסים ב-"בנות" לא מדברות אליהם, הם יותר מעוניינים לדבר על כמה שלנה דנהם "שמנה" ו"מגעילה" כשהיא ערומה. מצד שני, רוב האנשים המכובדים ואנשים שמכבדים את עצמם, מחליטים להתעלם ולא להעיר על העירום של דנהם או איך הגוף שלה נראה (מלבד לדבר על אומץ ליבה) ויותר להתמקד בנושאים ובדמויות של "בנות". זה כנראה הצעד החכם ביותר.

אנחנו, כמובן, נופלים תחת הקטגוריה השנייה, אך למרות הכל, יש משהו שאני יכול להבין (וזה סביר להניח שהרבה מרגישים), וזה למה יש אנשים שמרגישים לא נוח עם העירום של לנה דנהם.

אנחנו רגילים לראות כל העולם ההוליוודי, במגזינים, בחדשות, כל האנשים האלה שעברו כל כך הרבה שכבות אפקטים בפוטושופ, שהם פשוט יצרו ציפיות לא ריאליות לנשים. זה משפיע על הביטחון העצמי, זה מוביל לחוסר ביטחון, הפרעות אכילה, ובעיות בדימוי הגוף. כל זה נכון, אבל מצד שני, נכון גם לגברים: הנשים שאנחנו חשופים אליהן בעירום בדרך כלל, זה נשים שבאות מאותו מקום, וזה נתן לנו ציפיות לא מציאותיות לגבי איך אישה צריכה להיראות. לכן כשאישה כמו לנה דנהם עולה ערומה על המסך (כמו בחצי מכל פרק של "בנות") אז אנחנו מרגישים לא נוח. זה בולשיט ולא הוגן, אבל זה העולם שלנו.

כמובן, שיש גם נשים שלא נופלות בהגדרת הנשים המקובלות בהוליווד לפי המשקל שלהן – לדוגמא מליסה מקרת'י (שהוציאה השבוע שעבר סרט חדש ששובר קופות מעל הציפיות), או המון  נשים בעולם הריאליטי, אבל בדרך כלל המשקל שלהן מהווה בדיחה, ואנחנו אף פעם לא ראינו אותם ערומות. כל מה שיש להגיד זה שלאנשים יש דרך מחורבנת לחשוב איך נשים צריכות להיראות בקולנוע וטלוויזיה, ולראות את לנה דנהם טופ-לס משחקת פינג-פונג זו חוויה ויזואלית חדשה יחסית לכולנו.

אבל זה לא מגעיל, זה לא "לא נעים" – בסך הכל, אני חושב שלנה דנהם היא כן אישה מושכת – אבל זה יכול להיות לא נוח אם לא עושים תיאום ציפיות. עם זאת, מה שאהבתי בעלילת הפרק של השבוע הוא איך דנהם השתמשה בעירום לטובתה. כשבחור מהמם כמו שפטריק ווילסון שוכב עם בחורה שנראית כמו לנה דנהם, הוליווד הרגילה אותנו לחשוב ולתפוס את זה בדרך מסוימת: שבסופו של דבר הדמות של ווילסון תיחשף כמו מניאק גדול ושהכל בדיחה אכזרית. מה שאנחנו לא מצפים, זה לא רק זה שבעצם דנהם היא זו שמתעללת בו, אלה גם שהיא תשלוט בדינאמיקה המינית. כשווילסון אמר לדנהם "אני רוצה שתגרמי לי לגמור", אנחנו כבר מורגלים להאמין שהיא תרצה לרצות אותו, לא שהיא תסובב את כל הסיטואציה ותגיד "אני רוצה שאתה תגרום לי לגמור". מבחינת סיפור, זה היה מטמטם.

זה מה שכל כך מבריק ב"בנות", איך הם מתארים את המיניות של נשים, היא מאתגרת את הפרדיגמה. היא אומרת לציפיות שלנו "לכו להזדיין". לא, אנחנו לא רגילים לראות אישה כמו דנהם ערומה ומוציאה את כל השומנים שלא מחמיאים לה, אבל ככך שיותר אנשים חשופים לזה, אנחנו פחות נוטים לצפות שכל אישה ערומה צריכה להיראות כמו ג'סיקה אלבה אחרי פוטושופ. זה לא רק חשוב שנשים לא פועלות בהתאם לציפיות לא מציאותיות לגבי איך גוף אשה צריך להיראות, זה גם חשוב שגברים לא ייפתחו את אותן ציפיות.

לנה דנהם מפרקת את הנחות היסוד והציפיות שלנו, ואם זה גורם למישהו להרגיש קצת לא בנוח, טוב, אז לראות אישה שלא נראית כמו מיגן פוקס מזדיינת עם גברים אחרים בסדרת טלוויזיה מצחיקה, חכמה, מעוררת מחשבה, ומעולה, אז זה מחיר קטן שצריך לשלם.