"בנות" או ממש אוהבים אותה מצד אחד, או שונאים עד מוות מצד שני, לכולם יש דעה קיצונית על הסדרה. העונה השנייה של הסידרה שלHBO משודרת כעת. יוצרת הסדרה (שהיא גם הבמאית, תסריטאית, מפיקה, ושחקנית ראשית) הגאונה, לנה דנהם, מוציאה את הכל מכולם, מטוב לרע, מתשוקה לעצבים, ומאהבה לשנאה. ולדעתי? הכל זה פשוט קנאה, ואין מספיק פרסים שהיא יכולה לקבל על זה (היא הזוכה הגדולה של גלובוס הזהב, שם עקפה את משפחה מודרנית). הסדרה היא יצירת מופת ריאליסטית (כנראה שיותר מדי ריאליסטית ליותר מדי אנשים, בגלל זה, זה מעצבן אותם) ששמה את "סקס והעיר הגדולה" (בשביל להבדיל אותה עם סדרה דומה ב-HBO) בכיס הקטן. פה הבנות הן לא דמויות, הבנות הן נשים צעירות בגיל ה-20 שמחפשות את עצמן. הבנות הן אני, אתה, את, וכולנו שבהמון שלבים בחיים שלנו לא ידענו מה המקום שלנו בעולם הזה, מה אנחנו אמורים לעשות עם עצמינו, ולנסות בכוח למצות את החיים עד הסוף.
"ראיתם שוקיים אמיתיות של אישה בטלוויזיה לפני זה?" שאל אותי חבר אחרי שדיברנו על הפרק ששודר השבוע בו ראינו את האנה (לנה דנהם) מקיימת רומן בן יומיים עם דמות מגולמת על ידי פאטריק ווילסון ההורס. רוב האנשים שאני מכיר חולים על הסדרה ברמות קשות, לא רק בגלל שזו סדרה חכמה, כתובה בצורה גאונית עם רגעים מאוד אותנטיים. אלא יותר בגלל אומץ ליבה של לנה דנהם. היא מתפשטת ללא מורא, ובכל שבוע, היא מראה לנו איך גוף "אמיתי" נראה. אנחנו לא רגילים לזה (לפחות בעולם הבידור השטחי שאנחנו צופים בו).
רוב האנשים כשמדברים על "בנות" נופלים באחת משתי הקטגוריות: יש את החמורים והטמבלים שממלאים הרבה פורומים באינטרנט עם הודעות ופוסטים זועמים, הם משתמשים במילה "שרמוטה" בתדירות גבוהה, שכנראה עושה את מיטב יכולתם כדי להעליב את השומנים של דנהם. העלילות והדינאמיקה של היחסים ב-"בנות" לא מדברות אליהם, הם יותר מעוניינים לדבר על כמה שלנה דנהם "שמנה" ו"מגעילה" כשהיא ערומה. מצד שני, רוב האנשים המכובדים ואנשים שמכבדים את עצמם, מחליטים להתעלם ולא להעיר על העירום של דנהם או איך הגוף שלה נראה (מלבד לדבר על אומץ ליבה) ויותר להתמקד בנושאים ובדמויות של "בנות". זה כנראה הצעד החכם ביותר.
אנחנו, כמובן, נופלים תחת הקטגוריה השנייה, אך למרות הכל, יש משהו שאני יכול להבין (וזה סביר להניח שהרבה מרגישים), וזה למה יש אנשים שמרגישים לא נוח עם העירום של לנה דנהם.
אנחנו רגילים לראות כל העולם ההוליוודי, במגזינים, בחדשות, כל האנשים האלה שעברו כל כך הרבה שכבות אפקטים בפוטושופ, שהם פשוט יצרו ציפיות לא ריאליות לנשים. זה משפיע על הביטחון העצמי, זה מוביל לחוסר ביטחון, הפרעות אכילה, ובעיות בדימוי הגוף. כל זה נכון, אבל מצד שני, נכון גם לגברים: הנשים שאנחנו חשופים אליהן בעירום בדרך כלל, זה נשים שבאות מאותו מקום, וזה נתן לנו ציפיות לא מציאותיות לגבי איך אישה צריכה להיראות. לכן כשאישה כמו לנה דנהם עולה ערומה על המסך (כמו בחצי מכל פרק של "בנות") אז אנחנו מרגישים לא נוח. זה בולשיט ולא הוגן, אבל זה העולם שלנו.
כמובן, שיש גם נשים שלא נופלות בהגדרת הנשים המקובלות בהוליווד לפי המשקל שלהן – לדוגמא מליסה מקרת'י (שהוציאה השבוע שעבר סרט חדש ששובר קופות מעל הציפיות), או המון נשים בעולם הריאליטי, אבל בדרך כלל המשקל שלהן מהווה בדיחה, ואנחנו אף פעם לא ראינו אותם ערומות. כל מה שיש להגיד זה שלאנשים יש דרך מחורבנת לחשוב איך נשים צריכות להיראות בקולנוע וטלוויזיה, ולראות את לנה דנהם טופ-לס משחקת פינג-פונג זו חוויה ויזואלית חדשה יחסית לכולנו.
אבל זה לא מגעיל, זה לא "לא נעים" – בסך הכל, אני חושב שלנה דנהם היא כן אישה מושכת – אבל זה יכול להיות לא נוח אם לא עושים תיאום ציפיות. עם זאת, מה שאהבתי בעלילת הפרק של השבוע הוא איך דנהם השתמשה בעירום לטובתה. כשבחור מהמם כמו שפטריק ווילסון שוכב עם בחורה שנראית כמו לנה דנהם, הוליווד הרגילה אותנו לחשוב ולתפוס את זה בדרך מסוימת: שבסופו של דבר הדמות של ווילסון תיחשף כמו מניאק גדול ושהכל בדיחה אכזרית. מה שאנחנו לא מצפים, זה לא רק זה שבעצם דנהם היא זו שמתעללת בו, אלה גם שהיא תשלוט בדינאמיקה המינית. כשווילסון אמר לדנהם "אני רוצה שתגרמי לי לגמור", אנחנו כבר מורגלים להאמין שהיא תרצה לרצות אותו, לא שהיא תסובב את כל הסיטואציה ותגיד "אני רוצה שאתה תגרום לי לגמור". מבחינת סיפור, זה היה מטמטם.
זה מה שכל כך מבריק ב"בנות", איך הם מתארים את המיניות של נשים, היא מאתגרת את הפרדיגמה. היא אומרת לציפיות שלנו "לכו להזדיין". לא, אנחנו לא רגילים לראות אישה כמו דנהם ערומה ומוציאה את כל השומנים שלא מחמיאים לה, אבל ככך שיותר אנשים חשופים לזה, אנחנו פחות נוטים לצפות שכל אישה ערומה צריכה להיראות כמו ג'סיקה אלבה אחרי פוטושופ. זה לא רק חשוב שנשים לא פועלות בהתאם לציפיות לא מציאותיות לגבי איך גוף אשה צריך להיראות, זה גם חשוב שגברים לא ייפתחו את אותן ציפיות.
לנה דנהם מפרקת את הנחות היסוד והציפיות שלנו, ואם זה גורם למישהו להרגיש קצת לא בנוח, טוב, אז לראות אישה שלא נראית כמו מיגן פוקס מזדיינת עם גברים אחרים בסדרת טלוויזיה מצחיקה, חכמה, מעוררת מחשבה, ומעולה, אז זה מחיר קטן שצריך לשלם.
זונה מתוקה 